החלטה בתיק רע"א 320/13

1.        מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ע"א 10282-05-12 (כב' השופט ר' יעקובי) אשר קיבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 12285-06 תוך הסקת מסקנות עובדתיות שונות מהממצאים שהוצגו לפניו.

2.        המבקש הוסמך על ידי בנו לנהל משא ומתן למכירת דירה בשכונת בית הכרם בירושלים שהייתה בבעלות הבן. המשיבים הינם בעל ואישה אשר התעניינו בדירה לצורך רכישתה. בין הצדדים התקיימו מספר ישיבות, הוסכם על מחיר הדירה והועברו טיוטות של הסכמים, אולם, העסקה לא יצאה אל הפועל. המשיבים שלחו למבקש ביום 16.09.05 טיוטה ראשונה של חוזה (נספח א' 7 לתצהיר התביעה). בטיוטה זו לא צוין מועד מסירת הדירה או מועדי התשלום. לאחר מכן, ככל הנראה ב-21.09.05 שלחו המשיבים למבקש טיוטה נוספת בה צוין כי מסירת החזקה בדירה תעשה "לא יאוחר מיום 21 בדצמבר 2005 וכנגד קבלת מלוא יתרת התמורה הכספית [...]" (נספח ה' לתצהיר התביעה).

           מכאן ואילך חלוקים הצדדים באשר להשתלשלות העניינים העובדתית. המבקש טוען כי ביום 22.09.2005 (יום לאחר שנשלחה הטיוטה השנייה) שלחו המשיבים טיוטה שלישית בה נכתב כי מועד מסירת החזקה בדירה ופירעון מלוא התשלום הוא עד ליום 16.01.06 (נספח ה' 2 לתצהיר התביעה). על רקע זה המבקש לא הסכים לכרות חוזה עם המשיבים. המשיבים טוענים כי לא נשלחו טיוטות נוספות השונות בתוכנן, וכי הטיוטה שנשלחה אל המבקש ב-22.9 זהה לזו שנשלחה יום קודם וכוללת את אותו מועד מסירה של ה-21.12. לחיזוק טענתם, מפנים הם לנספח ה' 3 לתצהיר התביעה, אשר הוגש על ידי המבקש בעצמו, נושא תאריך של ה-22.9 וכולל את אותו מועד מסירה מוסכם של ה-21.12. לגרסתם, המבקש חזר בו מן ההתקשרות ללא הצדקה.

           המשיבים הגישו לבית משפט השלום תביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם וטענו שהמבקש ניהל איתם משא ומתן שלא בתום לב. מהצד האחר טען המבקש כי הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר למועד התשלומים ומועד מסירת הדירה ולפיכך העסקה נכשלה. גדר המחלוקת בין הצדדים נתחמה לשאלת קיומה של טיוטה שלישית ומועד מסירה שונה. התביעה נדחתה. לא נתקבלה גרסת המשיבים באשר לטיוטה השלישית ונקבע כי העובדה שיתכן והטיוטה השנייה שנשלחה ביום 21.09 נשלחה שוב ביום 22.09 (נספח ה' 3) אינה מועילה למשיבים. הטעם בדבר, כי אין בכך לשלול את טענת המבקש כי המשיבים חזרו בהם ושלחו טיוטה נוספת בה שינו את מועד מסירת החזקה בדירה. לאחר עיון במכלול החומר שהובא בפניו, מצא בית משפט השלום שהמשיבים מאשרים בתצהיריהם כי המבקש דרש את מלוא התשלום בתוך שלושה חודשים וכי בטיוטת ההסכם נכתב "ינואר 2006" מתוך ידיעה כי חודש אוקטובר הוא חודש של חגים. משום שהמשא ומתן התנהל בחודש ספטמבר 2005 בית משפט השלום ראה בהתנהלותם של המשיבים כמי שידעו על הדרישה להעביר את מלוא התשלום עד דצמבר 2005 ושינו את המועד על דעת עצמם. עוד נתן בית משפט השלום את דעתו לכך שהמשיבים מנעו מהעסקה להתקדם גם לאחר שהמבקש עשה ניסיונות מאוחרים לשוב ולחדשה. לכן נדחתה התביעה ונפסק כי המשיבים הם אלה אשר מנעו מהעסקה לצאת אל הפועל בכך ששינו על דעת עצמם את המועד להעברת מלוא התשלום מתוך ידיעה ברורה שהשינוי אינו תואם את דרישותיו של המבקש.

           ערעור המשיבים על פסק הדין התקבל על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע כי שגה בית משפט השלום באשר לממצאים שנקבעו על סמך תצהיר המשיבים ופרוטוקולי החקירה. דהיינו: מהמסמכים עולה כי בפגישה שנערכה בין הצדדים בתאריך 19.09 הייתה לפניהם טיוטה שכללה את ה-16.01 כמועד להעברת התשלום. המבקש דרש כי העברת התמורה תבוצע לא יאוחר מסוף חודש דצמבר והמשיבים הסכימו לכך. באשר להמשך הדברים המשיבים קיבלו על עצמם כי תאריך העברת התמורה הוא בדצמבר ולא בינואר. בכל מקרה יוצא מפרוטוקול חקירתו הנגדית של משיב 1 כי הוא שולל מכל וכל את האפשרות שאותו שינוי נולד ונשלח רק לאחר הפגישה. לכן אין להסיק מהאמור בתצהיר את שהסיק בית משפט השלום ואין לגזור את התוצאה הסופית שגזר. יש לציין שבית המשפט המחוזי מגיע למסקנה זו מבלי לקבוע שהנטל להוכחת הטענות בדבר מסמך חד צדדי רובץ על המבקש. אולם מסקנתו מתחזקת לאור נקודה זו שכן המבקש מנסה להיבנות ממנה. בית המשפט המחוזי מציין כי הסקת המסקנות השונה על סמך הראיות נעשתה משום שפסק דינו של בית המשפט השלום אינו מושתת על הרושם שהותירו העדים אלא על ניתוח לוגי וקר של חומר הראיות. בית המשפט המחוזי הורה כי התיק יוחזר לבית משפט השלום שיכריע אם בהתאם לקביעות אלה, פעל המבקש בחוסר תום לב. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.        המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שבמסגרת ערעור בדן יחיד התערב בממצא עובדתי, והתעלם מממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית לאחר שמיעת עדים והתרשמותה מהם. שגיאות אלה, כך נטען, הובילו את בית המשפט המחוזי לקבוע ממצא עובדתי חדש, על יסוד טענה בעל פה שנטענה לראשונה בערעור. לטענת המבקש נפגעה זכותו להליך הוגן, משנסמך בית המשפט על גרסה עובדתית שלא הייתה לו הזדמנות להתעמת מולה. בבית משפט השלום נשאלו המשיבים בדבר הטיוטה השלישית אך לא ידעו להסביר את קיומה ורק בערכאת הערעור הציגו גרסה עובדתית חדשה. המבקש טוען כי כבר בפגישתו הראשונה עם המשיבים ציין בפניהם כי תנאי בלעדיו אין לקיום העסקה, הוא שמלוא התמורה בעד הדירה תתקבל עד סוף חודש דצמבר 2005. זאת כדי לכסות חוב שהיה לו שסילוקו נדרש עד סוף אותה שנה. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לבית משפט השלום אשר ייבחן האם בהתבסס על הקביעות העובדתיות החדשות המבקש נהג בחוסר תום לב. לתמיכה בדבריו, מפנה המבקש להחלטת בית המשפט השלום לאחר שהוחזר אליו התיק. באותה ההחלטה, ציינה השופטת כי הגרסה לפיה מצא בית המשפט המחוזי את הממצא העובדתי בכלל לא עמדה לנגד עיניו של בית משפט השלום ולכן אין אפשרות מבחינתו לקבוע כי זוהי הגרסה העובדתית. בהמשך לכך, פסלה עצמה השופטת מלהמשיך ולדון בתיק בבית המשפט השלום.

           נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבים, אשר סבורים כי אין לקבל את הבקשה בשל חוסר תום ליבו של המבקש. המשיבים טוענים כי גרסת המבקש אינה נכונה, מופרכת ולא נתמכת בראיות. כך, מציינים הם כי המסמכים שהוגשו לבית משפט השלום ועדותו שם, מעלים כי המסמך שנשלח בפקס למבקש ביום 22.9.05 זהה בתוכנו למסמך שנשלח ביום 21.9.05 ובו נקבע מפורשות בסעיף 8(א) כי תאריך הפינוי של הבית הוא 21.12.05. בנוסף, מציינים הם כי בית המשפט המחוזי לא ביסס את מסקנותיו על התרשמות מעדים וממצאי מהימנות אלא בחן את מסקנת בית משפט השלום על סמך הראיות שהוצגו בפניו. עוד מבקשים הם לתת את הדעת לכך שמדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כשהמקרה הקונקרטי לא מצדיק קבלתה.

4.        המחלוקת בין הצדדים בשלב זה מצומצמת לשאלת המועד בו התחייבו המשיבים למסור למבקש את מלוא התשלום בגין הדירה. בעוד שהמשיבים טוענים כי בכל המסמכים שהוחלפו בין הצדדים התאריך הנקוב היה 21.12.05, המבקש טוען כי המשיבים ניסו בדרך עקיפה לאחר את מועד מסירת התשלום לאמצע חודש ינואר 2006 בניגוד למה שהוסכם ביניהם. לנוכח המחלוקת הפרטנית שהתגלעה בין הצדדים הוריתי על הגשת חומר נוסף מטעם הצדדים, שצורף לתיק.

           לאחר שעיינתי במכלול החומר שהובא בפני ואשר היווה את הבסיס להכרעותיהן של ערכאות קמא, ובייחוד בתצהירי המשיבים בבית משפט השלום, בטיוטת ההסכם מיום ה-16.09 [נספח א' 7], הטיוטה מיום ה-21.09 [נספח ה'], והטיוטות הנטענות להיות מיום 22.09 [נספחים ה' 2 וה' 3] נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להדחות.

           כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת, זאת בשל היתרון שיש לערכאה הדיונית בכל הנוגע להתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. אולם, כלל זה מזמן לנו גם את החריג אשר לפיו התערבות כאמור תתאפשר בהינתן נסיבות מיוחדות. דוגמה לכך היא כי נפלה בהחלטתה של הערכאה הדיונית טעות בולטת כגון שהממצאים אינם מעוגנים בחומר הראיות או שנקבעו תוך התעלמות מראיות שהוצגו ואינם עומדים במבחנים של היגיון ושכל ישר. כך גם אם מסקנותיה של הערכאה הדיונית התבססו בעיקרן על ראיות בכתב, שכן קטן משמעותית היתרון שנהנית ממנו הערכאה הדיונית. אולם גם אז, ערכאת הערעור מחויבת לבחון היטב את הבסיס הראייתי לעובדות כפי שנקבעו בהליך קמא ואת אופן השתלבות מכלול הראיות האחת עם השנייה (ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, (9.8.2006); ע"א 2412/06 פלוני נ' עיריית טירת הכרמל, (20.1.2009); רע"א 85/13 גבע עבודות קרקע בע"מ נ' כהן יעקב עבודות הנדסה בנין ופיתוח בע"מ, (20.8.2013).

           במקרה הקונקרטי, סבור אני כי על פני הדברים, דרך הניתוח של בית המשפט המחוזי מתיישבת עם מארג הראיות בתיק. זאת בייחוד לאחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי דיון במסגרתו ניתנה לצדדים הזדמנות לשטוח את טענותיהם ולהתמודד עם אלה של הצד שכנגד. נראה כי שתי הערכאות קמא הסתמכו בקביעותיהן על סעיף 19 לתצהיר עדות המשיבים בבית משפט השלום והפרוטוקולים שם. מקריאת הסעיף לא ניתן להסיק בבירור כי המשיבים שינו את מועד המסירה באופן חד צדדי בכלל ובוודאי לא במטרה לרמות או להונות את המבקש. לכך יש להוסיף גם את העובדה שבפני בית משפט קמא הונחו שתי טיוטות הנחזות להיות מיום ה-22.09 כשכל אחת מתייחסת למועד מסירה שונה כך שמן הטיוטות לא ניתן להעלות ממצא קונקלוסיבי באשר לשאלה. במצב זה עולה משקלם של התצהירים ולגיטימי כי בית משפט המחוזי יבחן את התוצאה לאורו של התצהיר מטעם המשיבים לאחר שבית משפט השלום העניק לו משקל רב. הדרך בה בית המשפט המחוזי הבין את תצהיר המשיבים בכלל ובסעיף 19 בפרט הגיונית היא. אם נקבל פרשנות זו, על פני הדברים לא נפלה טעות במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכח כי המשיבים שינו את תאריך התשלום. יתרה מכך בית המשפט המחוזי בחן את המקרה בזהירות תוך מודעות לכך שהוא לא שמע את העדים ישירות.

5.        לכל אלה יש להוסיף כי עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי אשר כשמה כן היא ואינה מהווה ערעור בזכות. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982)). עוד נפסק זה מכבר כי "אין בשינוי שנעשה על ידי ערכאת הערעור מהכרעה פלונית של הערכאה הדיונית כשלעצמו, כדי להצדיק רשות לערעור נוסף" (רע"א 8083/09 א.ד כהן בע"מ נ' אייל מסיקה (14.12.2009); רע"א 4576/09 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' מורן לויט בע"מ (6.7.2009)).

           לא מצאתי כי המקרה שבפני מעלה שאלה משפטית המצריכה דיון בגלגול שלישי. המחלוקת בין הצדדים מצויה בד' אמותיו של הסכסוך הפרטני וניתן להכריע בה רק לאחר בירור עובדתי מעמיק. שתי הערכאות בחנו את המקרה בצורה עניינית. על רקע האמור נראה כי אין הצדקה לדיון בגלגול שלישי.

           יצוין כי הדיון לא נשלם, ובבית משפט השלום עתידה להתברר השאלה האם לאור קביעותיו העובדתיות החדשות של בית המשפט המחוזי, והשלב אליו הגיע המשא ומתן פעל המבקש בחוסר תום לב.

6.        הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, א' בכסלו התשע"ד (4.11.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מא